החבר שלמה זאב קליין ז"ל נולד בשבת י"ג מנחם אב תרע"ו (12 אוגוסט 1916 למניינם).
הוא נולד בפריס, Rue de Chabrol בבית הוריו (כמקובל אז) אלכסנדר וצערל קליין ז"ל, בן חמישי אחרי שני בנים ושתי בנות. הרבה קרובי משפחה גרו באזור וגם בית הכנסת היה במרחק הליכה קצרה. עם זאת היהודים היו מיעוט קטן מפוזר בבתים שונים.
הוא ירש את שמו היהודי מהסבא רבא שלו הרב שלמה זאב וולף קליין זצ”ל, רבה של קולמר. הוריו נתנו את השם הלועזי Pierre Salomon למרות שהיה נהוג במשפחה לתת שמות צרפתיים עם משמעות יהודית, במגבלות החמורות הנהוגות אז. לא ברור מדוע נתנו את השם Pierre. על פי הנהוג במשפחת אמו, משפחת מאיר (Meyer), קראו אותו למעשה בשם כינוי Pierrot במקור שם של דמות קומית של הטאטרון האיטלקי העממי.
בגיל חמישים הוא ניסה ללא הצלחה להתפטר מהכינוי הזה.
הוא למד בבית ספר יסודי (école primaire de la rue des Petits-Hotels) ובתיכון (Petit Lycée Condorcet) ממשלתיים בקרבת המקום. את לימודי הקודש הוא למד ב-”תלמוד תורה" שליד בית הכנסת "עדת יראים" בימי ראשון וחמישי.
אחד התפקידים שלו בבית היה לנסוע ברכבת הקלה מחוץ לשרידי חומותיה של פריס לחווה בה הוא השגיח על החליבה כדי להחזיר הביתה חלב "שמור".
אמא שלהם, מרגריט קליין לבית מאיר, נהגה לקחת את הילדים לגינה הקרובה לבית הנקראת Square St Vincent de Paul. הגינות האלה לא יועדו לילדים אבל היה בהם קצת דשא, עליו היה אסור לדרוך, קצת עצים וקצת אוויר. מחוסר מתקנים לילדים מצאו יום אחד את אחיו הגדול רכוב על הצלב של הכנסיה הקרובה אחרי שהצליח לטפס לגובהו של כל הבנין. לא רכשו כבוד מיוחד לא לכנסיה ולא לצלב…
בתקופה בה הערוב היה עדיין בתוקף, אבא שלהם, אלכסנדר קליין, היה נוהג לצעוד עם הילדים ברחובות פריס תוך כדי הקראת ספר מהספרות היפה הקלאסית הצרפתית. לא ברור אם הילדים הבינו הרבה ממה שהוא קרא אבל לאמא היתה מעט מנוחה ולאבא לא היה משעמם יותר מידי. כל המשפחה ידע לצטט מספר המצוייר המספר את הרפתקאותיו המשעשעות של הפלס קממברט (sapeur Camembert) חייל בחיל ההנדסה (נושא החפירות היה מרכזי במלחמת העולם הראשונה). אחת ממעלותיו של הפלס בסיפור היתה דיבורו בצרפתית עם מבטא אלזסי כבד. היה גם המוסר ההשכל בסוף הרפתקאותיהם, באותה כריכה, של הננסים פליק ופלוק "סוף מעשה במחשבה תחילה" (Il faut réfléchir avant d'agir).
הרב וייסקופף הקשיש כיהן בבית כנסת עדת יראים. הוא נפטר שבוע לפני חגיגת יום הולדתו המאה ב-1936.
בתקופה הזאת היה ערוב שהתיר את ההוצאה ברחובות פריס על סמך החומות המקיפות אותה. הרסו את החומה המקיפה את פריס בשנים 1919 – 1929. הרב אליהו מונק זצ"ל מתמנה לרב של "עדת יראים" ב-1937. אחד הפסקים הראשונים שפסק הרב מונק היה פסילת העירוב בעקבות הריסת החומה. יש מאנשי הקהילה שהביעו ביקורת בקול רם על "הרב הצעיר המרשה לעצמו לאסור מה שקודמיו התירו". משפחת קליין תמכה בו.
הוא הצטרף לתנועת הנוער החרדית "ישורון".
בשנת 1928 בהיותו בן 12 כל המשפחה עברה לשטרסבורג (42 Boulevard Wilson) בגלל מצוקה כלכלית.
שלמה זאב חגג את הבר מצווה שלו בשטרסבורג בשנת תרפ"ט (1929). הוא קרא את פרשת עקב בבית כנסת של קהילת "עץ חיים" (rue Kageneck 30) בשטרסבורג. רב הקהילה היה הרב ברונשוויג הי"ד הנערץ שהיה דוד שלו (אשתו של הרב ברונשוויג היתה מבית מאיר אחותה של מרגריט קליין, הזוג ברונשוויג נרצח בשואה ביחד עם הסבתא מאיר). שם למד לימודי קודש בין השאר אצל הרב דר' שלמה שולר שנתמנה מאוחר יותר לרב העיירה סנט–לואי. גם אצל הרב שלמה שפייר (תלמיד של הרב שלמה ברוייר) שהובא במיוחד מפרנקפורט על מיין כדי ללמד גמרא.
הוא הצליח יפה בלימודים. קבל גם לפחות פעם אחת פרס ההצטיינות (Prix d'excellence) השמור לתלמיד המצטיין ביותר בכיתה, פעם בשנה. הוענקו לו גם פרסים נוספים, ספרים, שהוא קבל כפרס על הצלחתו בלימודים ב-"תלמוד תורה" ולהבדיל בבית הספר ובתיכון.
בגיל ארבע–עשרה בכיתה quatrième כיתה ח' הוציאו אותו מהלימודים (Lycée Fustel de Coulanges) כדי להעסיק אותו כשוליה במפעל נייר השייך ליהודי בעל קרבת משפחה כלשהי. הוא סבל שם. משכורתו הצנועה עזרה לכלכלת הבית. האחים שלו המשיכו בלימודיהם.